קיימות, או Sustainability באנגלית, הוא מושג המתייחס ליכולתה של מערכת או מערכות משולבות להתקיים לאורך זמן. מושג זה, שהתייחס בזמנו גם לאקולוגיה, מבטא את האפשרות לחיים ברי קיימא בחברה האנושית, בכל תחומי פעילותה. יצרנים רבים, גם בעולם הרכב, מתייחסים למושג זה בהקשר של פעילותם, המוצרים שלהם והשפעותיהם על התנהלות החברה האנושית.
גם
ב.מ.וו. בחברה הגרמנית עוסקים רבות בהתאמת המכונית לעולם המשתנה, בפתרונות התחבורתיים שזו תאפשר ובאתגרים ששינויים אלה מעמידים. לב.מ.וו יש מחלקה העוסקת בפתרונות ברי קיימא לתחבורה של העתיד.
אני יושב ליד שולחן מלבני ארוך בתל אביב, לדיון סביב לשולחן עגול (נו, מה לעשות, ככה קוראים לדיון שכזה, לא חשוב מה השולחן), עם אנשי מחלקה זו, ובראשם חבר דירקטוריון ב.מ.וו, פטר שוורצנבאואר, האחראי בין היתר על חדשנות דיגיטלית.
פרט לאלו, נמצאים סביב לשולחן מספר מצומצם של עיתונאי רכב ישראלים וההנהלה הראשית של דלק מוטורס - כולל הבעלים, גיל אגמון, שממעט להגיע לאירועים כאלו, מאז העביר את שרביט ניהול החברה לשחר שמש היושב לצידו, ולידם ברק כהן, מנהל המותג בישראל.
מר שוורצנבאואר מסביר שבמסגרת תפקידו הוא מסתובב בעל העולם, שואל על בעיות, שומע פתרונות, מתעניין בתנאים המקומיים ומנסה להבין את עתיד מוצרי החברה. "במאה השנים הראשונות של המכונית, הכול סבב סביבה" הוא אומר, "הגיע הזמן שנחשוב על בן האדם, העיר והסביבה".
המספרים של ב.מ.וו מספרים את סיפור השינוי: מ-1995 ירד ממוצע צריכת הדלק של מכוניות ב.מ.וו באירופה ב-42%. בנוסף, מ-1990 עד 2016, ירדה פליטת תחמוצת הנתרן (NOx) הרעילה ב-68%, למרות שהנסועה עלתה ב-50%.
אנחנו יודעים שחלק גדול מזה הוא בזכות לחץ אדיר של הממשלות באירופה וארה"ב על יצרני הרכב שנתבעו להוריד את זיהום האוויר וגם את צריכת הדלק. אולם ברור שהתקנות המחמירות שצצו במהלך השנים נקבעו בתיאום עם היצרניות, אחרת לא היו מצליחות לעמוד בהן (ראו פרשת דיזלגייט).
"אולם, מיקוד רק בנושאי זיהום אוויר הוא מוגזם" אומר שוורצנבאואר, "גם אם המכונית לא תזהם כלל, והתעשייה בדרך לשם, עדיין נישאר תקועים בפקקים. צריך לחשוב, לתכנן ולפתור בעיות נוספות" הוא מסיים את דבריו, ומזמין אותנו לשאול שאלות.
הוא לא יודע שהיהודים הקימו דת שלמה המבוססת על שאלות ועל תשובות שגם הן בעצמן שאלות. כך שאין לי כל כוונה בטור זה לנסות ולהביא את כולן, אבל אשתדל להביא את המעניינות יותר.
הילדים של היום, לא "מתים" להיות בעלי מכונית, או רישיון נהיגה. אתם ערים לכך?
"זה נכון בעיקר בערים גדולות, צעירים משתמשים בתחבורה ציבורית או בשיתוף מכוניות. אבל, זיהינו שזה נכון עד לגילאי 35-40. הורים לילדים צעירים מתקשים להסתפק בשיתוף מכוניות, ובאין תחבורה ציבורית מצוינת הם רוכשים מכוניות. באזורים הלא-עירוניים תופעה זו לא קיימת בכלל, כמו-גם בערים גדולות בהן אין תחבורה ציבורית נאותה, כמו לוס אנג'לס".
האם תמכרו מספיק מכוניות בעתיד אוטונומי?
"אי אפשר לקיים חברה עם מדיניות של בת יענה. ברור שאנחנו ערים לכך ומתכוננים לעתיד. ניקח לדוגמא אי כמו מנהטן שבו נעות כ-2 מיליון מכוניות, אחרי, נאמר, 2030. עם מכוניות אוטונומיות לגמרי מספר המכוניות עשוי לרדת, באופן תיאורטי, עד ל-200,000 מכוניות, והדבר מחייב שינוי חשיבה, שעשוי ליצור סיכויים חדשים. בתקופת הורי למשל, שוק המכוניות היה מוגבל לכמות הכסף הפנוי בידי הקונים - ואז הגיעה הקנייה בתשלומים והשוק 'התפוצץ'. שוק מכוניות היוקרה מוגבל, אבל חשוב על מצב בו אתה רוכש דקות נסיעה או קילומטראז' במכונית. יתכן מאוד שאנשים יעדיפו מכונית מפוארת ומפנקת, שנותנת לך תמורת תוספת כספית לא גדולה אפשרויות טובות לניצול הזמן הפנוי שלך ברכב, מה שנותן סיכוי טוב לחברה כמו ב.מ.וו דווקא לפרוח".
ובכל זאת, לאדם ברכב שיתופי באמת אכפת באיזה דגם הוא נוסע?
"אם מכונית מסוימת תתעלה בפינוק לנוסע או תאפשר לו ניצול זמן פנוי טוב יותר, אז עבור תוספת מחיר, שתהיה קטנה משמעותית מזו המשולמת עבור רכישת מכונית יוקרה, אדם יוכל לבחור בדגם כזה. ואם מותגים מסוימים יהיו ידועים ככאלו שהדגמים שלהם מעניקים דברים כאלה בדיוק, אנשים ידעו לבקש מכוניות ממותג אותו הם רוצים. כמובן שזה דורש מאיתנו, היצרנים, בעיקר אלו של מכוניות הפאר, לפתח את תא הנוסעים של מכונית העתיד על-מנת להישאר מושא תשוקה של הרבה לקוחות. לכן, אגב, אתם יכולים למצוא בתחומים עתידיים רבים שיתוף פעולה בינינו ל'אויב' הקשה ביותר שלנו, מרצדס בנץ, איתו אנחנו מקיימים שיתוף פעולה בתחומים עתידיים, כמו פריסת מערכות להטענה מהירה לרכבים חשמליים, וזו רק ההתחלה. ברור לכם ששיתוף פעולה כזה ייתן לנו יתרון על המתחרים".
איך יהיה השילוב בין אדם לרובוט על הכביש?
"זה ייקח זמן, ויהיה קל יותר בכבישים מהירים, בהם התנועה נעה בצורה ברורה, מאשר בערים, בעיקר בכאלה כמו תל אביב, בה יש תנועה מאוד כאוטית של כלים חשמליים קטנים יחד עם מכוניות ותחבורה ציבורית, והיא מאוד לא צפויה - ויש עוד רעות ממנה בהרבה... יתכן ובערים יהיה אזורים שיהיו פתוחים לתנועה אוטונומית בלבד. אנשים צריכים להתרגל לרעיון, להתרגל להרגשה, להתרגל ליכולת של המכונית העתידית לעשות דברים טוב מהם. בלי התרגלות הדרגתית, יהיה קשה מאוד לשכנע גם את השלטונות בארצות השונות לאשר את זה באופן גורף".
האם יש תשובה אחת - מנוע חשמלי המוזן על ידי מצבר?
"אני לגמרי לא בטוח. העניין הוא שהמצבר עדיין בחיתוליו, והכסף שהושקע בפיתוחו עדיין לא מתקרב למה שהושקע במנועי הבעירה במהלך השנים. קשה לדעת לאן זה יגיע - למצברים זולים, קלים, ויעילים יותר, העשויים מחומרי גלם זמינים יותר מאלו של היום, או למשהו שונה לחלוטין, כמו תא דלק המייצר חשמל עבר המנוע. אצלנו, למשל, היה כבר מזמן מנוע בעירה פנימית מונע מימן, ואנחנו מתחילים לבדוק טכנולוגיה של תאי דלק מימניים".
אזל המקום בטור, אולם השיחה עוד התארכה. יתכן ואביא עוד ממנה בטורי בחודש הבא.
בינתיים - זכרו שלבלגן בכבישים הצטרפו ילדים בחופשה. אז במטותא, סעו בזהירות.
[email protected]
